החלטה בתיק ת"ט 18401-06-11

לאחר שהובהר כי הסכם הפשרה, שהושג בפני כב' השופטת לפין הראל בת"א 53099-10-10 ביום 4/4/12, לא קויים, ניתנת החלטה בתיק שבפניי.

בפניי בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטרות, אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ שמספרו 02-11521-11-4.

בתיק זה הוגשו לביצוע שלושה צ'קים על סך 12,760 ש"ח כל אחד, משוכים מחשבון המבקשת על שם עסקה "רחיצת לב המפרץ" בבנק דיסקונט, לזמני פרעון עוקבים: 10/10/10, 10/11/10 ו-10/12/10. הצ'ק הראשון חולל מסיבת "אין כיסוי מספיק" והשניים המאוחרים מסיבת "חשבון מוגבל".

לדברי ב"כ המשיבה, מאוחר יותר צורפו לתיק עוד 5 שיקים, אשר נמסרו למשיבה ע"י המבקשת ואשר חוללו על ידה. לא הוצגה לי אסמכתא לכך, אך הוסכם כי ההחלטה תחול גם על חמשת הצ'קים הנוספים.

ביום 11/5/10 נכרת בין הצדדים חוזה שכירות בלתי מוגנת. במסגרתו שכרה המבקשת מידי המשיבה מקרקעין, הממוקמים באזור התעשייה בצ'ק פוסט לשם הקמת עסק של תחנה ידנית לשטיפת כלי רכב.

אין חולק כי השטרות נשוא תביעה זו נמסרו למשיבה בתמורה לשכירת המקרקעין מידיה לשם הקמתו של עסק לשטיפת כלי רכב. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר להפרות ההסכם ע"י מי מהצדדים, ולעניין חבותה של המבקשת כלפי המשיבה עקב הפרות אלו.

דינה של התנגדות לביצוע שטר כדינה של בקשת רשות להתגונן. על המבקש לעמוד בנטל מינימאלי ולהראות כי בפיו הגנה לכאורה, אשר אם תוכח תהווה מגן מפניי התביעה: "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה... לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שלא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" ( ד.בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 197).

טענות הגנה

המבקשת טוענת כי נודע לה על התיק רק ביום 18.5.11, עת קיבלה בדואר את ההחלטה על עיקול המיטלטלין מיום 9.5.11, וכי מעולם לא קיבלה את האזהרה נשוא תיק זה מיום 2.2.11, וכי משנודע לה על התיק, פעלה מייד, וכבר ביום 30.5.11 הגישה בקשה להארכת מועד יחד עם ההתנגדות ללשכת ההוצל"פ. כמו כן טוענת המבקשת טענה בדבר זיוף חתימתה על אישור המסירה אשר בגינה אף הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

עוד טוענת המבקשת כי הצ'ק נושא תאריך 10.10.10 ניתן על ידה בטעות למשיבה, וכי המשיבה עשתה בו שימוש למרות פנייתה של המבקשת אליה,  כי הצ'ק ניתן בטעות וכי עליה להחזירו לידיה.

המבקשת טוענת כי המשיבה ביטלה באופן חד צדדי את הסכם השכירות בין הצדדים, וכי כל מטרתה היה לפנות את המבקשת מהעסק ללא כל הצדקה ותוך התנכלות ממשית הגובלים בחוסר תום לב מובהק, עוד טוענת המבקשת כי המשיבה היא האחראית לצווי הסגירה שהוצאו כנגד העסק, והיא זו שמונעת מהמבקשת לקבל היתר בניה ורישיון עסק, כי אינה מספקת לקוחות בניגוד להבטחותיה, וכי אינה עומדת בהתחייבויותיה כאמור בהסכם, וכי מכל האמור לעיל נגרמו למבקשת נזקים ממוניים רבים והוצאות גדולות, אשר יש לקזזם מסכום התביעה.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

ביום 25.09.11 התקיים בפניי דיון, המבקשת נחקרה, וב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

דיון

הארכת מועד להגשת ההתנגדות

תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, קובעת כי המועד להגשת התנגדות בתיק הוצל"פ הינו 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי נדרש "טעם מיוחד" להארכת המועד. טענתה של המבקשת כי נודע לה על קיומו של התיק רק ביום 18.5.11 לא נסתרה, והיא חזרה על טענה זו אף במהלך הדיון ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 4-7). בעניין טענתה כי חתימתה על אישור המסירה זויפה, ומשלא נשאלה על כך במהלך החקירה, וטענה זו אף לא נסתרה ע"י המשיבה, אני קובעת כי העובדה שהמבקשת לא נחקרה נגדית אודות הנימוקים להארכת מועד, מהווה, יחד עם נימוקי הגנה לגופם, טעם מספק בכדי להאריך את המועד, ולאפשר למבקשת להגיש את התנגדותה.

שטר שהוגש אל לשכת ההוצל"פ הופך לפסק דין בר ביצוע, שעה שעברה התקופה שבה ניתן להגיש את ההתנגדות, והיא לא הוגשה ( ד. בר אופיר, " הוצאה לפועל הליכים והלכות", חלק שני, הוצאת פרלשטיין-גנוסר בע"מ, עמ' 713). תוצאה זו של מתן פסק דין בהעדר הגנה מחייבת את בית המשפט לבחון שתי סוגיות מרכזיות: האחת, מהי הסיבה אשר בעטייה לא הגיש המבקש את הגנתו בזמן, והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט? ( י. זוסמן, " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 738).

במענה לשאלה הראשונה, אני קובעת כי לא הוכח שהמבקשת אכן קיבלה את האזהרה, ומאחר וטענתה כי חתימתה זויפה לא נסתרה,  הרי שלא יכלה לדעת על קיומו של התיק לפני יום 18.5.11 כדבריה.